ככל שעולה שכיחות התסמונת המטבולית באוכלוסיה ספציפית, כך עולה שכיחות מחלת לב כלילית באותה האוכלוסייה. קיימים נתונים בספרות הרפואית, יותר בספרות הקרדיאלית, על קשר בין כבד שומני על תסמונותיו וחומרותיו השונות לבין מדדים מסוימים בתפקוד הלב. המחקרים הללו הינם רטרוספקטיביים ברובם, ומסתמכים בעיקר על נתוני אקו קרדיוגרפיה. במחקר חדש יחסית (Fallo, 2009) נבדקו 86 חולים עם יתר לחץ-דם. הוצאו מהמחקר חולי סוכרת, היפרליפידמיה קיצונית, BMI מעל 30 ומחלות כבד ידועות כגון דלקת כבד אלכוהולית, מחלות נגיפיות ועוד. נצפה הבדל משמעותי במדדים של עובי המחיצה הבינחדרית, עובי יחסי של חדר שמאל ויחס E/A, לרעת החולים עם ה-NAFLD.

יש לציין, כי מסת חדר שמאל היתה גדולה יותר משמעותית בחולי NAFLD לעומת הקבוצה השנייה ללא NAFLD. Rutger וקבוצתו (Diabetes 2007) בדקו 14 מתנדבים בריאים. ירידה בתפקוד הדיאסטולי של חדר שמאל לאחר דיאטה דלת-קלוריות (VLCD) היתה קשורה משמעותית עם תכולת הטריגליצרידים בשריר הלב. מחקר זה ניסה להדגים את השלכות התסמונת המטבולית על שריר הלב מבחינה פתופיזיולוגית.

קבוצת החוקרים שלנו ביקשה לבדוק מהם השינויים הלבביים שניתנים למדידה ולהערכה בדיקת אקוקרדיוגרפיה בקרב חולי NAFLD. לשם כך, נבחרו 30 חולים עם NAFLD והושוו עם אוכלוסיה בריאה תואמת-גיל. לא נכללו במחקר מטופלים הסובלים מסוכרת, יתר לחץ-דם והשמנת-יתר חולנית (BMI מעל 40).

המטופלים עברו בדיקת אקו קרדיוגרפיה ומבחן-מאמץ עפ"י פרוטוקול ברוס. המחקר שלנו הדגים הבדל משמעותי בין חולי NAFLD לבין אוכלוסיה בריאה, במדדים הבאים:- LV mass מוגברת.- אי-ספיקה דיאסטולית של LV. שני המדדים לעיל נצפו בשכיחות גבוהה משמעותית בחולי NAFLD לעומת האוכלוסייה הבריאה.